איך להבין את ארכיאולוגיית הגפן היין בארץ ישראל.

 

אנחנו חייבים להבין איך מאדם קדמון נהפכנו לתעשיית יין מאוד פרודוקטיבית.

הן כתעשייה ישראלית והן כתעשייה בינ"ל.

דבר ראשון למה ענבים? למה לא פירות אחרים? למה לא דגנים?
מהתפתחות היסטורית, היין קיבל מעמד גבוה כי הוא ידע להישמר מחד וכי האלכוהול הפוטנציאלי היה גבוה בזכות השמרים שנמצאים על גבי הענבים ומאפשרים לסוכר להיאכל ולהפוך לאתנול. בניגוד לתמרים למשל שהסוכר כל כך גבוה שהשמרים ימותו. (עודף סוכר)

הגפן הופיעה לפני 120 אלף שנה באזור הקווקז כאשר האדם הקדמון שהיה באותה תקופה ביית לעצמו גפנים, ע"י השלכת החרצנים על האדמה.

חרצני ענבים מלפני 1500 שנה שמקורם בנגב. (תקופה הביזנטית). פרוייקט חפירה שפרופ' גיא בר-עוז עמד בה.

דמיון מודרך קצר בתקופה הפרהיסטורית:
תחשבו לעצמכם שאותו צייד פרהיסטורי שלנו יצא לאסוף פירות או ירקות, וכשחוזר מן הצייד הביא איתו ענבים.
ומשום שלו רצה שחיות או עופות יאכלו לו מן האוכל, ריסק את אותם ענבים או פירות בתוך בורות כדי לשמור על מה שהצליח ללקט.
תנסו רגע לחשוב על מה שקרה במהלך "ריסוק הענבים"?
ניחשתם נכון.
תסיסה.

הוא הצליח לייצר יין.

(בישראל ישנם הוכחות לפלטי תרבות גפנים עתיקות: בחולות פלמחים, ובחולות חוף דור.
שם ניתן למצוא עדיין גפנים שרועות על האדמה ועל החולות לאורך החופים.)

בעולם העתיק, היין קיבל מעמד גבוה ונחשב למנת האלים, בגלל:

  • פוטנציאל יישונו.
  • עתירותו באלכוהול.
  • ואפשרות קלה (יחסית ) לגדל ענבים.

שלושה גורמים או אירועים מרכזיים בעולם היין העתיק שהיו להשפעה עד עצם היום הזה:

  • נוח
  • אוזיריס
  • דיוניסוס

נוח – נוח חי לפני 2700  שנה והיה נבחר בעיני הקב"ה.
מסופר שהוא נטע כרם, השתכר מהיין שיצר וקילל את כנען להיות עבדים.

למעשה כשמדובר בנטיעת כרם, כאן ההתייחסות היא בעצם לנטיעת זמורה מעץ הדעת.
ונוח נוטע כרם בכדי להיזכר בגן עדן, מבואר כי עץ הדעת היה כרם.
(כמובן שבנוגע לנושא זה קיימות מספר סברות וניואנסים נוספים).
כשנוח נבחר להיות מושל העם הוא הגיע למדרגת אמונה גבוהה. (הוא נכנס לתיבה) פעולת הכניסה לתיבה מהווה דרגה של אמונה.
וכשיצא מהתיבה הוא עלה בדרגת אמונה עוד יותר גבוהה.
מחליט נוח לנטע כרם בכדי להחיות מחדש על פני האדמה את אשר היה בגן עדן. (כרם) וכשהוא משתכר, שימו לב זה לא מבחינת שכרות אלה קיבל את זיו שכנתו של הקב"ה ונדמה לשיכור.
וכשבנו ראה את אביו יוצא משליטה, ניצל את ההזדמנות עשה מעשה סדום וקיבל בחזרה קללה מאביו.

הגורם המרכזי השני היא אוזיריס: (אלת היין והמוות) מקבלת לקברה כהלל ושבח אלפי ליטרים (באמפורות) של יין. כאשר כל אמפורה הייתה חתומה עם שם היינן שם הכורם ושם החלקה. אתם צריכים להבין שבמצרים קשה מאוד לגדל ענבים בגלל החום הגבוה. אז מתנה כזו היא הבנה מוכחת שאנשים מלפני אלפי שנים צרכו יין, והבינו את הפוטנציאל שיש ביין.

אוזיריס בכתב חרטומים, בו היא מייצרת יין.

מבחינת דיוניסוס (אל היין והפרייה ) בשנת 1200 שנה אחרי הספירה, בתרבות יוון העתיקה היוונים נהגו לעשות טקסים פולחניים כמו אורגיות מין, שתייה מופרזת ואוכל מופרז.
היו מקדשים את היין ובונים ערים המיוחסות ליין (שרידים מובהקים ניתנים לראות בבית שאן, פסיפסים כדים וכלים המעוטרים אשכולות ענבים).

בית דיוניסוס בבית ציפורי. (גליל מערבי)

 

אני רוצה לפתוח סוגריים ולהזכיר שבתרבות האיסלמית איסור שתיית האלכוהול הינו אסור מוחלט או "חארם " בערבית.
אני אצרף את הפסוק בעברית מתוך הקוראן המתורגם:
"השטן מבקש להצית טינה ושנאה ביניכם באמצעות יין והימורים כי השתייה מבלבלת את הנאמן לעמוד בפני אללה ולהתפלל כראוי".

פתיחת סוגריים אלו מחייבות אותי לצרף עוד אירוע מעניין שקרה סמוך לטבריה.
"קרב קרני חיטים".
בשנת 1187 באזור סמוך לטבריה גרשו העותמאנים את הנוצרים ואסרו גידול ענבי כרם יין כאשר צרכו אך ורק ענבי שולחן וצימוקים, וזוהי בעצם גזירה ש"רדפה" אותנו עד היום.
עד אותם העליות של הייננים מצרפת דרך הברון, ועד למהפכות תעשיית היין בישראל.

אני רוצה להתייחס קצת על ארכיולוגיית הגפן של ארץ ישראל.

באמצע האלף השני לפני הספירה היו עמים שחיו במזרח תיכון כגון "פיניקים" שהיו נוודים ממוצא שמי (כנעני) בן של חם שקולל ע"י נוח בעצמו. עמים אלו היו סוחרים אל מעבר לים ושפתם הייתה שילוב של ארמית/ עברית מקראית/ ערבית עתיקה.
אותם פיניקים ייסדו את "קרטוגו" – בצפון תוניס עיר מעבר של סוחרות.
כאשר במאה ה-5 כתב איש בשם "מאגו" את תורת הגידול הגפן של "לבנט" –LEVANT  שם שניתן לארץ ישראל ע"י צרפתים.
פירוש השם הוא "עמוד " או "ממול".

היין כמובן היה נהוג בתקופת המקרא (ניתן לראות גתות ובתי כנסת לכל אורך ארץ ישראל) החל מרמת הגולן, הרי ירושלים, נגב, הרי יהודה, השומרון ובנימין.
באותה תקופה יינות מהארץ נשלחים אל העולם עם חותמת על כדי היין (אמפורות) עם שם היינן, שם החלקה, שם הכורם, והאזור גידול.
הדבר היה גם נפוץ במצרים העתיקה כששלחו אל העולם הגדול את יינותיהם.
וכל אמפורת יין שהייתה בישראל באותה תקופה נעצרה כליל עם בואם של העותמאנים עד שיבתו של העם היהודי בשנות ה-1800 עם הסיפורים המפורסמים של הברון מרוטשילד ויקבי כרמל, יקבי משפחת שור ויקב טפרברג.

השראות: "ארכיאולוגיית הגפן והיין של ארץ ישראל".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *